\
כמה מכם היו רוצים לשדרג משמעותית את מיומנויות הפרזנטציה והעמידה מול קהל שלכם? כמה מכם היו רוצים לפתח קריירה של מרצים מצליחים, אך מפחדים מעצם המעמד או אולי לא יודעים כיצד להפוך למרצה מבריק?
זו בדיוק הסיבה שהחלטתי ללמד אתכם את עשרת הטעויות הנפוצות ביותר שעושים מרצים, שהורסות להם את ההרצאות, מונעות מהקהל ליהנות, להשתתף ואף להירשם להרצאה הבאה! והכי חשוב, איך להימנע מאותן טעויות כדי לשדרג אתכם להיות ההופעה הטובה בעיר!
הדבר החשוב ביותר שעליכם להבין לגבי בחירתכם לעמוד בפני קהל הוא שזהו מעמד הדורש מכם יכולות מנהיגות והשראה. מנהיג הוא אדם הגורם לאנשים לראות מעבר למה שהם מסוגלים, להאמין שהם יכולים לייצר תוצאות טובות יותר ולמצוא את המנהיג שבהם. מנהיג אמיתי שבוחר לעמוד בפני קהל הוא לא מטיף דתי או מרצה אקדמי, לכן תפקידו הוא לא לזרוק כמויות של מידע על המשתתפים, אלא להוביל אותם להצלחה על ידי יצירת מעורבות גבוהה, התלהבות ותשוקה לתהליך הלמידה. מתוך הבנה זו, בתהליך הכשרת מנחים בשיטת העבודה של רמי דבורה ועבודה בדרכים חדשניות וייחודיות, תלמדו כיצד לעבוד עם הידע של המשתתפים בחדר, כיצד לכבוש כל קהל, לגרום להם להשתתף בתהליך ולהוביל אותם לתוצאות מהירות יותר ולהצלחה בהתחייבות מלאה.
אז מה הן הטעויות הגדולות שהורסות הרצאות ואיך להימנע מהם? מאמר חובה לכל מי שעומד מול קהל או רוצה לעשות זאת בקרוב!
אם אתם כמו מרבית האנשים הבוחרים להרצות, אני מניח שאתם מומחים בתחומכם, חקרתם ולמדתם עמוקות את התחום ועכשיו אתם מאמינים שאנשים הגיעו כדי לדעת את כל מה שאתם יודעים. גם אם זה לא המקרה, אני משוכנע שיש לכם המון מידע שלדעתכם ממש חשוב שכולם ידעו וזה יתן להם תמורה מלאה לכסף שלהם. הרעיון הזה הוא מהמלכודות הגדולות של מרצים ולצערי, מרבית המרצים גם נופלים בה.יש דבר חשוב שעליכם להבין – אף אחד לא הגיע בגלל המידע שלכם! כאשר המידע שלכם הוא החשוב ביותר, למעשה הפכתם את המשתתפים לשניים בחשיבותם וכך בדיוק הם מרגישים. מהר מאוד הקהל מבין שהוא לא החלק החשוב כאן, מעורבותו בתהליך יורדת ב-80% וכך גם היכולת שלו לקלוט את התוכן. חשוב שתבינו שאם הקהל שלכם היה רוצה תוכן, הוא היה נכנס לגוגל ומוצא שם הכל. הקהל שלכם ילמד הכי טוב כשהוא ידע שמדברים אליו, למה שמעניין אותו. מנהיג טוב תמיד מדבר אל האנשים שלו, אל מה שכואב ונוגע להם, וכדי שהוא ידע מה הדברים האלו, הוא חייב להיות בקשר איתם תוך כדי התהליך.זכרו שהקהל מתעניין בתחום שלכם, לכן הוא נרשם לאירוע שלכם, אבל יותר מהמידע, הוא מתעניין בכם! ישנם מרצים רבים בתחום שלכם, אבל הוא בחר להירשם דווקא אליכם והוא רוצה לקבל את הגישה היחודית שלכם למידע, ולא רק את המידע. הוא רוצה שתדברו איתו, תקשיבו לו, תפעילו אותו ותגרו אותו לחשיבה, ולא רק לשמוע אתכם מדברים. אם תספקו לו את הגירויים האלו – הוא יאהב אתכם יותר, יקבל תמורה לכסף שלו וכמובן ימשיך להגיע.
אנשים רבים אוהבים ללמוד, במיוחד אלו הבוחרים לפנות את זמנם, לשלם ולהשתתף בימי עיון והרצאות וזו בדיוק המלכודת אליה נופלים מרבית המרצים. מרבית המרצים חושבים “הם באו ללמוד, אז אני אלמד אותם” ומיד התודעה שלהם לוקחת אותם למחוזות הלמידה הקובעת, צד’ א’ ידבר, וצד ב’ יקשיב. אגב, לאותו “צד ב'” משמע הקהל, בדרך כלל אין בעיה עם הקונספט הזה, כי גם הוא מורגל שככה למידה מתבצעת. כולנו היינו בבית ספר, חלק גדול מאיתנו היה באוניברסיטה וכולנו מסכימים עם הקונספט.רק שלמרות שזו דרך הלמידה המקובלת זו אינה דרך הלמידה המועדפת עלינו כבני אדם. אם אבקש מכם לספר לי את מה שלמדתם בשיעור היסטוריה בתיכון, אני מניח שמרביתכם לא יזכרו כלום למעט פרטים כלליים אם בכלל. מצד שני, אם ראיתם סרט טוב, גם לפני הרבה זמן, רוב הסיכויים שתזכרו את מהלך התסריט ואולי אפילו פרטים מדויקים. בני אדם יכולים ללמוד מידע על ידי קריאה או הקשבה, אבל זו שיטת הלמידה עם האפקטיביות הנמוכה ביותר להטמעת המידע. המוח האנושי מאבד ריכוז כל 7 שניות, ולנו, כמרצים יש משימה ממש מאתגרת לשמור עליהם מרוכזים בנו ובתוכן שלנו אם ננסה לעשות זאת על ידי דחיפת תוכן למוח שלהם כדרך מרכזית ללמידה.מיצאו דרכים טובות יותר להעברת הרעיונות המקצועיים שלכם. שאלו שאלות, חלקו את המשתתפים לקבוצות עבודה, צרו משחקים, בצעו הדגמות חיות ועוד – אני מבטיח לכם שהמשתתפים יחוו יותר, ייהנו יותר ויטמיעו יותר תוכן מאשר להרצות להם בצורה חד כיוונית.
הדרך המרכזית לבצע את כל מה שכתוב בשני הסעיפים הקודמים היא להבין שמרכז ההתרחשות הוא בקהל ולא על הבמה. מרבית המרצים עסוקים בעצמם. מבחינתם הם העניין והם מרכז ההתרחשות. זה אפילו יכול היה להיות טיעון הגיוני, הרי הקהל הגיע עבורם, עבור התוכן שלהם ולכן הכל אמור להיות סובב סביבם. בנוסף, חשוב להבין שמרבית האנשים אוהבים לדבר על עצמם ואפילו יותר מזה על התוכן שלהם. הם פשוט מאוהבים בתוכן, וזה אפילו הגיוני, אחרת הם לא היו עוסקים בו ומקיימים הרצאות בנושא, אבל זו בדיוק המלכודת. כאשר אנחנו עסוקים בתוכן ובעצמנו, אנחנו מאבדים את הקהל. עבודה טובה עם קהל מתחילה בהבנה שזו זוגיות לכל דבר ועניין. לכן שני הצדדים צריכים לקבל את המקום שלהם להתבטא ולקבל יחס. כאשר הקהל מבקש לשתף, להשתתף ולהיות מעורב, יש לאפשר לו ואף באמת להתעניין בתוכן שלו, כי זה הדבר שאמור לעניין אותנו הכי הרבה – מה מעניין את הקהל שלנו.לכן, כדי להתחבר לקהל, כדי לגרום לו להרגיש חשוב וכדי לשמור על הערנות שלו, יש תמיד לברר איפה הוא נמצא, על מה הוא חושב כרגע, האם הוא מצליח להכיל את מה שהמנחה מביא אל החדר. לוודא הבנה, לענות לשאלות, ליצור התרחשות בחדר, ועוד. לתת לקהל את החוויה שהוא מרכז העניינים זו הדרך הטובה ביותר לגרום לו להישאר מתעניין ובכך גם למנוע התנגדויות שעלולות לצוץ במהלך ההרצאה.
כפי שציינתי בסעיף הקודם, שאלות זה כלי רב עוצמה בעבודה עם קהל. הסיבה שכלי זה מעורר מעורבות כל כך גבוהה היא זו: המוח שלנו הוא מוח מותנה. אין לו אפשרות לא לענות על שאלות. כל פעם שהמוח שלנו שומע שאלה הוא מיד מספק תשובה, גם אם לא ביקשנו ממנו. לדוגמא: כמה זה 2+2? והנה, כעת, למרות שאתם קוראים את השאלה ומיותר לציין שהדף ממנו אתם קוראים לא מצפה לתגובה, עדיין המוח מיד הקפיץ לכם “4!”. המוח אומר “אני יודע שלא ביקשתם, אבל אם תרצו אני מוכן עם התשובה”. הרעיון הקובע שהמוח הוא מוח מותנה הוא כלי מצוין למרצים ומנחים. כל פעם שתשאלו את הקהל שאלה, אם הם יגיבו לה ואם לא, המוח מיד יתעורר ויגיב, גם אם התגובה לא תישמע. מתוך כך, אם תשאלו את הקהל שאלות, זה מיד יעיר את כל מוחות המשתתפים, וכן, גם שאלה רטורית עושה את העבודה.
סיבה נוספת לשאילת שאלות רבות היא לברר מה מצב הקהל ומה הוא חווה כרגע בהרצאה. פעמים רבות המנחה לא שואל שאלות כי הוא מפחד מהתשובות, מפחד שהקהל יביע דעה שאולי תסיט אותו מהעניין, תמשוך אותו לנושאים אחרים ותבלבל אותו, אולי תביע דעה שתשבור את מנהיגותו בחדר ועוד… במקרה כזה אני מציע לכם לסמוך על עצמכם יותר ולעבוד עם מנטור מתאים בתחום העמידה מול קהל שיסייע לכם בפחדים אלו. עדיין, היות ושאילת שאלות היא כלי קריטי לשמירת ערנות וליצירת מעורבות אצל המשתתפים, תוכלו לשאול סגורות כגון: “כמה מכם רואים דרכים ליישום מיידי של מה שלמדנו עכשיו?” ואפשר אף להוסיף את המילים “בהרמת יד” – כל זאת רק כדי לעודד אותם להשתתף, אפילו רק בהצבעה.
שאלות תמיד יגרו את התודעה שלהם ויעלו את המעורבות והשתתפות שלהם בתהליך. חשוב תמיד לזכור שהמטרה החשובה ביותר בשאילת שאלות היא השתתפות הקהל ולא קבלת התשובה – הרי אתם המרצים ואתם ממילא יודעים את התשובה! המטרה העליונה היא לעודד אותם להשתתף ולהיות מעורבים ולכן אנחנו תמיד נשמח שהם יענו על שאלות, אפילו אם התשובה תהיה שגויה. בבית הספר המורה הייתה נוזפת בנו מול כל הכיתה רק כי לא ידענו לענות את התשובה שהיא רצתה לשמוע וזה חינך אותנו לפחד להרים את היד ולענות, אלא אם אנחנו בטוחים שהתשובה שלנו היא התשובה הנכונה. אבל זה לא המקרה אצלנו. חשוב שתבינו שלאנשים רבים זו חוויה לא קלה להרים את היד ולענות על שאלה מול קבוצה גדולה של אנשים ולהסתכן בתשובה שגויה ובכך להרגיש רע לגבי עצמנו. לכן, תמיד כאשר נשאל שאלה ואחד המשתתפים יענה, מיד נוקיר אותו מול הקבוצה על השתתפותו. נאמר לו תודה, נבקש משאר המשתתפים למחוא לו כפיים, נוסיף מילה טובה, ובכל מקרה לא נתעלם ממנו. חשוב להבין שההוקרה היא לא על איכות התשובה אלא על הרמת היד וההשתתפות. תמיד תאמרו תודה ומילת עידוד למשתתף שענה, לא משנה כלל מה הייתה תשובתו. כל תשובה שהקהל עונה היא תשובה טובה, ואנחנו תמיד נגרום לו להרגיש ככה. ההוקרה היא על ההשתתפות שלו ולא התשובה הנכונה. אגב, לפעמים הם אפילו יענו תשובות טובות יותר מהתשובות שאנחנו הבאנו מהבית! אז היו קשובים להם, עודדו אותם לענות והוקירו אותם על השתתפותם. אם תעשו את זה בצורה כנה ואמיתית, כל הקהל יחווה שמאוד נעים לו ללמוד מכם, שאתם שם עבורם ולא עסוקים בעצמכם והחיבור הזה איתכם ישדרג את כל הקשר שלכם עם הקהל.
השלב המאתגר ביותר בכל הרצאה אלו 10 הדקות הראשונות. אם אי פעם עמדתם על במה, אתם ודאי מבינים על מה אני מדבר. בדקות הראשונות להרצאה שני הצדדים ב”זוגיות הזו” חוששים, בדיוק כמו בדייט ראשון. מצד אחד, הקהל לא סומך עליכם עדיין, הוא חשדן ושיפוטי, הוא לא יודע מה אתם מתכוונים לעשות ואיך אתם מתכוונים לעשות את זה והוא מקווה שאתם תספקו את מה שהתחייבתם בפרסומים, בגינם הוא רכש את הכרטיס להרצאה או לאירוע. מצד שני, המרצה עוד לא כבש את הקהל. הוא לא יודע כיצד הקהל יקבל אותו ומה יהיה “אופי הקהל” בהרצאה הספציפית הזו ולוקח לו זמן “להתחמם” ולהרגיש בנוח.נקודת החיבור הזו בין אי הנוחות של המרצה עם אי הנוחות של הקהל יכולה לבנות או להרוס כל הרצאה, ואם לא תדעו בדיוק מה לעשות בדקות אלו, אתם יכולים לחרב כל הצלחה פוטנציאלית שיכולתם להפיק מהערב, רק כי לא יצרתם את אותו חיבור ראשוני. מרצים רבים פותחים בסיפור חיים, רבים אחרים מתחילים בהצגה עצמית – מי הם ומה הם למדו, וחלק אחר, ואני לא יודע לומר מה גרוע יותר, מיד מתחילים עם התוכן, שמים שקופית משעממת ומתחילים לדבר!הדרך הטובה ביותר לפתוח הרצאה היא לרתום אליכם את הקהל. לא לספר להם על התעודות שלכם, לא על הדרך שעברתם, לא להיכנס לסיפורם ארוכים ובודאי לא להתחיל מיד בתוכן – הדבר החשוב ביותר הוא לרתום אותם אליכם. ליצור חיבור אישי עם הקהל. לברך אותו שהוא הגיע, לשאול כמה שאלות, לעורר אותו ולהדליק אותו על היום הזה שהוא עומד לעבור וכך להגביר מעורבות. ישנן טכניקות מדויקות המסבירות כיצד לפתוח הרצאה, ואני מבטיח לכם שאם תקפידו לפתוח נכון את ההרצאות שלכם, כל האירוע יהיה מוצלח!
גם לאחר שפתחנו הרצאה בצורה מושלמת והשתמשנו בכל הטכניקות המדויקות ביותר לחיבור בינינו לבין הקהל, תמיד קיים הסיכון ש”נאבד את החדר” במהלך ההרצאה. כמו שהסברתי מתחילת המסמך, אתם כל הזמן צריכים לחשוב על הקהל, איפה הוא, על מה הוא חושב, מה הוא חווה ואיפה הוא נמצא כרגע. מרצים רבים, כאשר הם מרגישים שהם מאבדים את החדר, לוחצים חזק יותר על דוושת המידע, מנסים להתעלם מהמצב וחושבים שהוא יעבור מעצמו, מנסים להגביר את העוצמה שלהם בחדר מול הקהל – אבל כל “הפתרונות” האלו רק יחמירו את המצב.
הסיבה המרכזית לאיבוד החדר היא חדר שקט. הקהל משועמם, מבולבל או עייף והתחושה בחדר היא תחושה כבדה. החדר אינו במעורבות עם המרצה וכולם רק ממתינים בנימוס שהסיוט הזה יעבור. הפתרון הוא לעזוב את התוכן שלכם ופשוט לדבר עם הקהל. להתחבר אליהם שוב! אפשר אפילו לומר להם באופן ישיר מה אתם רואים בצורת שאלה, למשל “כמה מכם מרגישים שהם ממש עייפים כרגע?” – זו לא הודאה בכשלון, אלא להיפך! אם לא תעשו את זה הקהל יחווה שאתם עסוקים רק בעצמכם (וכבר אמרנו שזו טעות קריטית) אבל אם תשאלו את זה, הקהל יחווה שאתם קשובים לו, יחייך, יתעורר מחדש ואז תוכלו להתחבר אליו שוב! תנו להם משהו לכתוב, תשאלו עוד שאלות, תפעילו אותם, ותוך דק’ ספורות או פחות חדר יחזור לתחייה!
הדבר הגרוע ביותר שתוכלו לעשות זה להתעלם מהמצב, זה יגמור לכם את ההרצאה ויפגע לכם במוניטין. תמיד תהיו קשובים לקהל, הם יעריכו אתכם יותר ויצליחו ללמוד את התוכן שלכם טוב יותר.
מרצים רבים ישקיעו שעות על גבי שעות בבניית מצגות Powerpoint מסובכות וירגישו שהם עשו עבודה מצוינת בהנגשת התוכן שלהם לקהל. לצערם, אם הם יהיו קשובים לקהל, הם יגלו מהר מאוד שכאשר המקרן נדלק, הקהל כבה. אנשים בוהים בשקופיות האלו מלאות המידע, ומרגע לרגע האנרגיה שלהם נאבדת. עוד לא נתקלתי באדם אחד שקיבל השראה מ-powerpoint (אלא אם כן הייתה שם תמונה או סרטון). כאשר מרצה משתמש במצגת עמוסה, הוא למעשה מעביר את הפוקוס של ההרצאה לתוכן שבמצגת, והמצגת הופכת להיות יותר חשובה ממנו, למרות שהוא מקור האנרגיה, התשוקה וההנעה של ההרצאה והקשר עם הקהל!
הדרך הטובה ביותר לעבוד מול קהל היא עם לוח או פליפצ’ארט, כך הקהל נשאר עירני, מסוקרן מה יכתוב המרצה עכשיו ותמיד נשאר מפוקס במרצה.
אם כבר החלטתם להשתמש במצגת, השתמשו בה במינימום הנדרש. הציגו בה תמונות או אובייקטים ויזואלים אחרים עבורם אתם חייבים את המצגת. אם בחרתם לכתוב בה טקסטים ודאו שאתם משתמשים במינימום הנדרש וכתבו בה כותרות או משפטי מחץ בלבד!
בצורה דומה מרצים רבים מסיטים את הפוקוס של הקהל מהמרצה לאביזרים אחרים: לדוגמא מחלקים דפים עם הסבר על התוכן, לפני שהם הסבירו את התוכן! במקרה כזה הקהל לא יקשיב לכם אלא יהיה עסוק בקריאת התוכן.
תמיד תשמרו את הפוקוס עליכם, ועל הקהל וחזרה אליכם, ולא במשהו חיצוני או דיגיטלי שיכול להסיט את המשתתפים ממעורבות פעילה בהרצאה עצמה.
אם תבחרו לפעול כפי שאני ממליץ לכם במסמך הזה, בדרך בה הקהל מעורב, משתתף, שואל שאלות ומרגיש חלק פעיל בהרצאה, לעיתים השליטה בחדר יכולה להיאבד מידי המרצה. זו הסיבה המרכזית למה מרצים רבים מעדיפים לדבר כאילו הם ברדיו – דיבור חד כיווני. הם ידברו, הקהל יקשיב ורק שלא יקרה מצב בו החדר יוצא משליטה.
ברגע שהחדר מתחיל לדבר בינם לבין עצמם, להתפרץ לדברי המרצה מתי שהוא רוצה או להרגיש נוח מדי בתהליך, הופך להיות קשה מאוד לענות על שאלה או בכלל, לגרום להם להקשיב למה שהמרצה אומר.
הדרך להימנע ממצב כזה הוא לשים מראש מול הקהל כללים ברורים של “מה מותר ומה אסור” בהרצאה שלכם. ברגע ששמתם בחדר את הכללים, בכל שלב תמיד ניתן לחזור ולהזכיר להם מה הכללים בחדר ואת העובדה שהם הסכימו לכללים האלו כבר בתחילת התהליך.
מצד שני, זכרו שאנשים לא אוהבים שמחילים עליהם כללים. הם מיד מרגישים כמו ילדים שמישהו כופה עליהם איסורים ויש להם התנגדות פנימית לכך. הדרך לפתור את זה היא להציג את הכללים לאחר שנוצרה מערכת יחסים בסיסית בין המרצה לקהל. כאשר הקהל כבר סומך עליכם, מחובר אליכם ומבין שאתם יודעים את העבודה. בנוסף, גם לאחר שהתבססה מערכת יחסים ביניכם, חשוב מאוד להוסיף המון יחסי ציבור ולהסביר מדוע יש כללים בחדר, מה הם באים להשיג ומה הם באים למנוע. אם תעשו זאת ברגישות, הם יקפידו על הכללים ואף ישמחו שבחרתם להציג אותם מתוך הבנה שהכללים שומרים גם על ההנאה והפקת המיטב מהאירוע שלכם עבורם וזו הרי מטרה משותפת.
הבעיה הגדולה ביותר של מרצים, איתה גם למעשה פתחתי את המסמך, היא שהם לא באמת מבינים מה התפקיד שלהם שם מול הקהל וכמה גדול המעמד וגדולה האחריות. חלק מהמרצים עולים על הבמה כי הם פשוט אוהבים להיות שם, לקבל את תשומת הלב ואת מחיאות הכפיים, חלק אחר פשוט רוצה להעביר את המסר שלו לכמה שיותר אנשים ואחרים הגיעו לבמה פשוט כי הם הבינו שבעזרת הבמה ניתן להרוויח יותר כסף יותר בקלות ויותר במהירות. אך האמת היא שמרצה הוא מנהיג. הוא מנהיג את הקהל שלו בתחום וזמן מוגדרים וככזה יש לו אחריות רבה.
אם בחרתם לעמוד מול קהל עליכם להבין שהקהל נושא אליכם את עיניו, מקבל את מה שאתם אומרים כסמכות מבינה ומשפיעה בתחום ומצפה מכם לרמה ואיכות מסוימת, שאם תרצו להצליח בתחום לאורך זמן, אתם חייבים לספק לו אותה.
אף אחד מכם לא היה מוכן ללכת לדיאטנית עם בעיות משקל חריפות או ליועץ כלכלי עם חובות גדולים. אם אתם מוכרים “הצלחה” (וזהו, אגב, המוצר המרכזי של רוב המרצים) עליכם להיראות מצליחנים – במשקל, בבגדים, בזקיפות הקומה, ברמת החומרים הפיזיים שאתם מחלקים ועוד! הכל צריך להיראות כמו שהמסר אותו תרצו לשדר.
היו מקצוענים במה שאתם עושים. הקהל שלכם השקיע הרבה להגיע אליכם להרצאה. הוא השקיע זמן וכסף, אנרגיה ומוטיבציה להגיע, היה צריך למצוא סידור לילדים או לעבודה ובחר לבוא אליכם – היו מקצוענים ומחוייבים לתת לו את התמורה הטובה ביותר עבור ההשקעה שלו, בסופו של דבר זה הפנים שלכם. להגיע מוכנים אומר גם להכיר את הקהל שלכם. מה מאפיין את הקהל? למה הוא בחר להגיע להרצאה שלכם? מה הוא בוחר להפיק ממנה? אם זו קבוצה הומוגנית –מי הם? במה הם עוסקים? מדוע הם רכשו את ההרצאה שלכם? ועוד. כמה שתכירו אותם טוב יותר, תוכלו לתת להם שירות טוב יותר.
חפשו מאמנים מבריקים בתחום. אם אתם רוצים להצליח מול קהל אתם חייבים מישהו שילווה אתכם בתהליך. עמידה מול קהל זהו הפחד הגדול ביותר של בני האדם כי הוא מקושר אצלנו בראש לכל כך הרבה פחדים: שיאהבו אותנו, שנהיה מספיק טובים, שנספק את הסחורה שאנו מציעים, שהקהל יבין שאנחנו טובים ועוד. יש כל כך הרבה דברים “לנהל” במהלך הרצאה, ולא משנה כמה זה “בא לכם טבעי”, מאמן טוב יחנוך אתכם להיות מרצים מבריקים ויראה לכם את הדרכים והשיטות הנסתרות מעיניכם גם כי אולי לא למדתם אותם מעולם וגם כי אנחנו לא יכולים למצוא את הטעויות של עצמנו, כי אם היינו יכולים – לא היו לנו טעויות.
אימון, אימון, אימון! כמה שתתנסו יותר ותרצו יותר ותתאמנו יותר – תהיו טובים יותר. רוב המרצים חושבים שהם צריכים להתאמן על העברת התוכן שלהם, שתהיה מדוייקת ככל האפשר. אבל התוכן שלכם לא יציל אתכם מהרצאה גרועה, לא משנה כמה אתם חכמים או מבינים בו, אלא רק היכולת שלכם לכבוש את הקהל, להרגיש נוח על הבמה ולהחזיק את החדר ברמה גבוהה ואיכותית, כך שהקהל ידע שהוא נמצא מול מקצוען שקשוב אליו, רואה אותו ונמצא שם כדי לתת לו שירות!
לסיכום, אם אתם קוראים את המסמך הזה אין לי ספק שחיידק הבמה כבר נמצא במחזור הדם שלכם או שהוא אט אט מתפתח בכם. כך או כך זה מצוין. עמידה על במה זהו כלי מצוין להעביר את המסר שלכם ליותר אנשים ויותר מהר, לבסס את הסמכות שלכם מול רבים, לחוות התרגשות, סיפוק והנאה מהתחום שלכם, לגעת בחיי המונים בצורה אפקטיבית יותר ואף להרוויח יותר כסף ויותר בקלות. ביסוס המיומנויות שלכם מול קהל היא מהפעולות החשובות והמשמעותיות ביותר שתוכלו לעשות למען הצלחת העסק שלכם ולמען ההגשמה שלכם. תודה שקראתם את המדריך ואני מאחל לכולכם בהצלחה בתהליך המנהיגות שלכם בדרככם להוביל המונים להצלחה.
לעמוד מול קהל כמו מקצוען זו מיומנות נרכשת וכן, כל אחד יכול. עם המאמן הנכון והתהליך הנכון, גם אתם תוכלו להיות מרצים מבריקים, לחוות הצלחה, סיפוק, נתינה להמונים והגשמה גבוהה. אז קדימה, השקיעו בעצמכם ובואו לשפר את המיומנות הזו. בהצלחה!
אם אתם באמת רוצים להיות מרצים מבריקים ופרזנטורים מוצלחים ולהפוך את התחום לאפיק מצליח וריווחי בקריירה שלכם, הצטרפו אלי לאחד הקורסים שאני מעביר בתחום, קצרים או ארוכים, ואני מבטיח לכם שההשקעה הזו שלכם בעצמכם תחזיר לכם עשרות מונים בהתלהבות, מקצוענות, דיוק וכמובן בהצלחה כלכלית.
